השבוע ישבתי עם המפקד שלי במשרד והסתכלנו קצת על תמונות באינסטגרם שלו, תוך כדי שדפדפנו, אמרתי לו, חצי בצחוק וחצי מתכוונת, שאני מתגעגעת לתיעוד היומיומי של דברים היפים. שאני מתגעגעת לבלוג שלי.
והתגובה שלו, בשיא הנונשלנט, הייתה: "מה הבעיה, תחזרי לזה"
וזהו, אני כאן.
השנה האחרונה הייתה בשבילי צבר של אירועים מעצבים וחוויות חדשות ששינו אותי. בתקופה הזו הרגשתי שאני בונה את עצמי מחדש וזנחתי הרבה דברים שאהבתי מתוך רצון וציפייה לחזור אליהם כשיהיה לי נכון, טובה יותר, יצירתית יותר ואיכותית יותר.
אני מקווה שהגיע הרגע הנכון ואני נותנת לבלוג הזה את מלוא ההשקעה שמגיעה לו [ולי],
בתנאים של חמשו"שים, אחת לקצת אסגור שבת, אבל אני מקווה שאעמוד בהם בצורה מספקת.
מה "הפסדתם"? אנדרקאט-גוונים-קארה [הקארה היה לגמרי שיגעון של השבועיים האחרונים, כדי ללכת בשיער פזור עם המדים:)], שופינג חסר מעצורים, שופינג מלא מעצורים, צבא-בית-צבא, הרבה מסיבות, אוכל, מוזיקה, אנשים יפים, שיפוץ בחדר, שיפוץ בחיים, תכשיטים שהכנתי ושנתנו לי אחרים...
ובקיצור, תמונה שווה אלף מילים.
הנה לקט מהזמן שלא הייתי כאן:
זהו להיום, מקווה שתמשיכו לעקוב
אוהבת,
מיכל
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקמהממת! כיף שחזרת.
השבמחקיפה לך הקארה, אני לגמרי בעד :)
You are a beautiful soldier and his country can be proud of you.
השבמחקNice pictures looks happy.
Greetings from Spain
תודההה:))))
השבמחק