היום הלכתי עם אחותי לשופינג מהסוג שנשים הכי אוהבות והכי שונאות בו זמנית- הלבשה תחתונה. ניסיון להרגיש הכי נשית והכי בנוח במקום בו נראים לעין כל הפגמים. אחרי סיבוב די מתיש נפלנו על מוכרת מקסימה ב"אינטימה" בדיזינגוף סנטר, סבלנית ואדיבה. תוך כדי המדידות שלפתי מהקיר חזיית בגד-ים בהדפס שובה לב, ובאקט ספונטני שלא כלכך מתאים לי- מדדתי, התאהבתי ורכשתי. למה לא מתאים לי? הספונטניות דווקא די אני אבל הקלילות בנוגע לאיך שאני מרגישה בבגד-ים לא ממש מאפיינת אותי. למרות שכבר חודש וחצי אני מתמידה בסטודיו-סי ומשתדלת להשקיע, ובמונחים שלי זה הישג רציני.. אני עדיין לא מתקרבת לתחושת נוחות אידאלית שאני מייחלת לה, תחושה חמקמקה שאובדת במעבר מבגד מחמיא לבגד-ים, שמחמיא ככל שיהיה הוא חושף אותי. דווקא היום דיברתי עם אחותי על הרעיון לקנות השנה בגד ים שלם, רעיון זה עוד לא ירד מהפרק אבל מה שבטוח...השלם כשיגיע לא יהיה לבד, ויצטרף לחדש שלי שזועק "קיץ" ומחכה לשיזוף שישלים את המראה. הנזק: 180 ש"ח.
ההדפס מקרוב:
ובזאת אפתח רשמית את עונת הרחצה ואאחל לנו קיץ נעים..
מיכל (בבקיני)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה