כבר כמה שבועות שאני מתכננת איך שאחזור לעדכן את הבלוג שלי. ואם להיות
יותר מדויקת אתחיל מחדש ואעצור מוקדם יותר את המשפט- "כבר כמה שבועות שאני
מתכננת". מה אני מתכננת? הכל.
לפני שבועיים השתחררתי מהצבא. אולי בעצם שלושה? ומאז אני מריצה בראש
תכניות וסידורים ודמיונות וחלומות. מתרוממת באופריה וצונחת למציאות וחוזר חלילה.
כל החיים מוגשים לי וקוראים לי רק לקחת ולבחור, ואני מסונוורת ומתלהבת אבל גם
מבוהלת כי יש כל כך הרבה אפשרויות..
מערבולת שאלות שבטח עולות אצל כל חייל משוחרר- מי אהיה? מה אהיה? איך
אראה? איך מתלבשים בחיים החדשים שלי? ואיזו עברית חדשה אסגל לעצמי (כי כמו שאבא
שלי תמיד אומר לי "תרגישי מדויק> תדברי מדויק", וזה בהחלט זמן טוב
להתעמת עם הטייס האוטומטי שלי ולשאול את עצמי את השאלות הקשות.)
שמתי לב שבני אדם, ביניהם אני, נוטים לברוח מקבלת החלטות. זה מתחיל
מ"שימי את זה פה בינתיים" ונמשך ל"אני אלמד את זה...זה מה שעשיתי
בתיכון. אחר כך נראה" ומתעקל במערכתו יחסים שמזמן כבר מתו אבל נגמרות בחתונה.
ובדרך התלולה הזו של היעדר קבלת ההחלטות קל נורא לאבד את עצמך. הפחד הגדול שלי
היום, בגיל 20.8 ועשרה ימים- הוא לראות את החיים שלי מתגלגלים במסלול הזה.
קצת לפני השחרור שלי נבחנתי למסלול לימודי תקשורת חזותית באחד ממוסדות
הלימוד. שילמתי את הסכום הראשון שלי לעולם האקדמיה, 600 שקלים עבור מבחני הקבלה.
בעולם המבוגרים הסכום הזה הוא שולי ואולי מובן מאליו, אבל בעולם שלי נשמע מאוד
מוזר שלהיבחן בכלל עולה כסף. שיהיה. ניגשתי למבחנים להוטה והשקעתי המון בהגשה שלי.
אחרי כמה שבועות זומנתי לראיון. באוטובוס לשם כבר איכשהו הרגשתי שכל המסלול הזה
הוא לא בשבילי. היה לי פתאום חזיון פתטי כזה של עצמי נוסעת בקו 18 עם תיקייה
שגודלה פי 3 מגופי מלאה בציורים פוסט-שמודרניסטיכס שאני בטוחה שהם אוצר סודי וממשיכה
את התיכון שלי עוד 4 שנים בשכר אוניברסיטאי. אם אי פעם מישהו עוצר לחשוב מה בחיים
שלו הוא בוחר ומה הוא עושה בכוח האינרציה, זה כנראה הזמן הזה.
התקבלתי. ואז הבנתי שלימודי אמנות הם לא הבחירה שלי- הם היעדר הבחירה
שלי. אני חייבת לעצמי איזה סיבוב קטן לפני שאני נסחפת לעולם הזה- להיפגש חזיתית עם
עצמי ולאתגר את עצמי קצת יותר מהנישה הזו שהתיישבתי בה ולא התחשק לי לקום. ואולי,
אולי בסוף הסיבוב הזה, אני אבין שכן- תקשורת חזותית זה הייעוד שלי (אם יש בכלל דבר
כזה) ואחזור לשם בגאווה ובהשלמה. אבל אני עוד לא במקום הזה.
אז נרשמתי לפסיכומטרי. הכנתי רשימת יעדים מזורזת ביחד עם אחותי והתחלתי
לסמן בה V קטן ליד כל משימה שקידמתי. נרשמתי לסטודיו סי, די להתחטב קצת. קניתי
לי טיפולי לייזר שאני מתחילה בשבוע הבא (אמאלה!) והתחלתי לסדר את החדר שלי והסלון
הקטן שבצד שלי בבית. תיקנתי את המחט של הפטיפון. קיבלתי מחברה שלי אלכס ספה קטנה
וסידרתי לי- אולי בעם הראשונה בחיים משרד קטן. כזה.. שולחן עם כרטיסיות וקלסר
מסמכים ופיילוט שחור 0.4- כי אחותי אומרת שרק בעט 0.4 אפשר לארגן את החיים. התחלתי
לעשות כל יום רשימות שימקדו לי את המחשבות ואפילו קניתי יומן. למרות שבשלב זה של
חיי הזמן נראה לי כאילו הולך בפריסה רשתית על כל המרחב ולא כמו ציר שנע קדימה ויש
בו "לפני" ו"אחרי".
רציתי גם למצוא לי עבודה חדשה, רצינית יותר. אולי כמו בהדרכה, מה שעשיתי בצבא ונורא אהבתי, אבל בסוף החלטתי להישאר בחנות שאני עובדת בה בשנים האחרונות לסירוגין, אני אוהבת את העבודה הזו והיא מסתדרת לי עם הפסיכומטרי- נעבור את זה ואחר כך נראה.
ובנוסף הדברים הרגילים- שופינג, אווטפיטים יומיים, רשימות קניות וטרנדים אהובים.
לא יודעת. אני חושבת שזה המקום שלי לחלוק הכל, אופנה שזורה בעיצוב פנים ששזור באורח חיים. ואפשר להמשיך את השרשרת הזו עד לאן שתרצו.
אהה ויש לי כבר כרטיס קופת חולים ושיבצו אותי במילואים- בקיצור אני משתדלת
להתחיל את החיים שלי הכי מסודר שאפשר.
התחבטויות בנוגע לקריירה, שיפוצים, סגנון לבוש מתנדנד שמאפיין אותי
עכשיו, אהבות חדשות, שינויים בתזונה ובאורח החיים (אני צמחונית כבר איזה חמישה
חודשים)--- כל זאת ועוד יתועדו כאן לפי יכולתי ומצב רוחי.
מה זה קשור לאופנה אתם שואלים (אתם שואלים נכון?)
מקווה שאעניין. אתכם, בקרוב צילומי מה לבשתי ומה קניתי כמו שאהבתי
לעשות בעבר, אבל כרגע אחותי בהונגריה עם המצלמה, אז עוד מעטJ
ולהיום- תמונת השחרור הקלאסית- גוזרת את החוגר ומתחילה את צעדיי
הראשונים בעולם המבוגרים.
עד כאן מיכל של היום, ומחר? מי יודע מי אהיה. התנודות קטנות אבל
משמעותיות.
אני יוצאת עכשיו בתקווה להכיר אנשים חדשים ומעניינים.
שבת שלום!
בהצלחה!!!
השבמחקברוכה השבה מקסימה! איזה כיף שחזרת. חסרת ב"נוף".
השבמחקכיף לראות אותך כאן! התחלות חדשות זה תמיד מעולה, בהצלחה!
השבמחקתודה רבה:))
השבמחקברוכה השבה!
השבמחקתודה:)
מחק